בניית הסכמות

תהליך בניית הסכמות או בניית קונצנזוס (Consensus Building) הוא תהליך החולק את תפיסת העולם של הגישור בו הצדדים מייצגים בדרך כלל קבוצת בעלי עניין או אינטרס והם אחראים גם כלפי התהליך וגם כלפי שולחיהם (האנשים או הגופים שהם מייצגים). מדובר בהליך שיתופי שבו מתקבלות החלטות בדרך של הסכמה ולא בדרך של הצבעה. התהליך מונחה על ידי צד שלישי נייטרלי וחסר פניות. להליך זה קיימים מספר שלבים: למידת הסכסוך וניתוחו, עיצוב התהליך הצפוי, הזמנת המשתתפים והחלטה על נציגיהם, הגדרה משותפת של הנושאים שעליהם על הקבוצה לגבש הסכמות, למידה משותפת, העלאת אופציות לפתרון, ניסוח הסכמות והחלטה משותפת על פתרון ויישום.

תהליך מסוג זה יכול להתאים פעמים רבות לידי ביטוי בתחומים של תכנון ובניה, מקרקעין, גישור סביבתי בתחומים של קיימות, תמ"א 38, סכסוכים רבי-משתתפים בארגונים ובחברות גדולות. מתי כדאי לנסות הליך בניית הסכמות? כאשר הסוגיות השנויות במחלוקת ניתנות למשא ומתן בין הצדדים, נמצאות בעדיפות גבוהה ואינן ממוקדות בערכים כשלעצמם או בזכויות חוקתיות. הליך זה מתאים גם כאשר קיים באופן יחסי איזון כוחות, כלומר אף לא אחד מן הצדדים יכול להשיג את מבוקשו בכוחות עצמו. הליך כזה מאפשר מרחב תמרון רחב וסחר חליפין של אינטרסים בין הקבוצות השונות. מתי עוד מומלץ לנסות את ההליך? כאשר קיימת תמיכה של הממסד או כלל השותפים בתהליך, כאשר החוקים הקיימים מאפשרים משא ומתן בסוגיות הנדונות וכאשר ישנם משאבים מספיקים למימון התהליך.

קיימות גם מגבלות להליך זה כגון: בשלות הסכסוך, נציגות לא מספקת או לא מוסמכת באופן מספק על ידי שולחיה, מחויבות הצדדים לתהליך בניית ההסכמות והזדהות עמו, משאבי מימון, זמן וכח-אדם.

אולם, ככל שארגון, קהילה או קבוצה מסוגלים להתגבר על המגבלות הללו, תהליך בניית הסכמות יכול לסייע באופן דרמטי לבצע מעין "הגדרה מחדש", לשנות תהליכים "נגועים" בארגון מיסודם, לפתור סוגיות עומק, לקבל החלטות משותפות אשר יש בהן כדי להחזיק זמן רב ובאופן יציב ומשותף באופן שבהחלט מסייע לשמר ואף לשקם מערכות יחסים נמשכות.