הגישור בחמשת ההסכמות

הקיץ הוא הזדמנות למעבר, לשינוי וגם לעצירה, התבוננות פנימית וחשיבה על התפתחות וצמיחה לרמה הבאה שלנו, האישית והמקצועית.

ומתוך המקום הזה, לאחרונה קפצו לידיי שני הספרונים המיתולוגיים של דון מיגל רואיס "ארבע הסכמות" ו"ההסכמה החמישית".

אמנם קראתי אותם כבר כמה פעמים בעבר, אך הפעם, תוך כדי קריאה, ואולי לא במקרה, הדברים כל כך התחברו לי לגישור, ולמה שקורה לי יום יום בחדר הגישור, שהרגשתי צורך לכתוב ולשתף את החיבורים בין ה"הסכמות", לבין הגישור.

"ההסכמות" הללו לדבריו של מיגל רואיס מסייעות לנו לקחת את גורלינו בידינו ולהכניס לחיינו חופש אישי, שמחה ואהבה:

1. לשמור על טוהר המילה – באילו מילים אנחנו משתמשים כדי לתאר את עצמינו? ואת הסביבה?

המילה היא כח היצירה שלנו, ואם לא נשתמש בכוחה של המילה לרעה, נוכל ליצור לעצמינו סיפור יפהפה.

כך גם בגישור.

כוחן של המילים בשיקוף, בניסוח מחדש, במיסגור, אנחנו מוצאים מילים אחרות, "את המילים שלנו" כדי לתאר ולפרש את הסיפורים שאנחנו שומעים בחדר הגישור, ובכוחן של המילים בהן אנו משתמשים לשנות סיפור,  לשנות תפיסה של קונפליקטים, של נרטיב, של פרשנות, ובכך גם לשנות מציאות!

2. לא לקחת שום דבר באופן אישי – כשאנחנו מבינים ששום דבר מתוך מה שאנשים אומרים או עושים כלל אינו נוגע לנו, אין זה משנה מי מאשים אותנו, מי מרכל עלינו, מי דוחה אותנו ומי חולק על נקודת מבטינו. כשאנחנו מבינים שפעולות של אנשים בעיקר נובעות מעולמם הפרטי והאישי, מחלומם הפרטי, זה דווקא נשמע מאוד הגיוני לא לקחת שום דבר באופן אישי.

ההסכמה הזו מתחברת לי לאחת הנקודות המרכזיות של יורי ופישר במשנתם "Getting to Yes": "הפרד את האנשים מהבעיה". זה לא "אני נגדך", זה "אנחנו יחד נגד הבעיה". כשאני יודעת שזה לא אישי, וכשבחדר הגישור אני מסייעת לאנשים רגע לשים את עצמם במרכז, ולחשוב מה חשוב לכל אחד, לגלות את האינטרסים של כל אחד, אנחנו חושבים ביחד איך לקחת את ההתרחשות, את האירוע, את הסיפור, לא באופן אישי, להפריד את האנשים מהבעיה, ולחשוב רגע קונקרטית על הפתרון שנכון לנו, לחלום שלנו, לרצון האישי שלנו, ובכך גם הכעס, הקונפליקט, המחלוקת, מתאדים כלא היו. 

3. לא להניח הנחות – הדמיון האנושי הוא רב עוצמה, ואנו מסוגלים להעלות בדמיוננו אינספור רעיונות וסיפורים. אנחנו מתחילים לדמיין מה אנשים אחרים עושים כרגע, על מה הם חושבים, מה הם אומרים עלינו, ואנו מפתחים סיפורים שלמים סביב זה בתודעתינו. אנו ממציאים סיפור שנכון אך ורק לגבינו, ומאמינים בו כאמת מוחלטת. הנחה אחת מובילה להנחה נוספת. "בזכות" ההנחות שלנו, אנחנו גם יודעים מה נכון ומה לא נכון, לנו ולאחרים.

חשבתי תוך כדי קריאה על כמה שאני נאבקת בהנחת הנחות יום יום בחדר הגישור.

 גם הנחות שלי, וגם הנחות של אחרים. 

מנסה לפורר הנחות, וכשאני מצליחה ליצור איזה סדק קטן בהנחה קבועה על בסיסה לפעמים נבנה ועומד סיפור שלם, שם קורה משהו שיכול לפרק את המחלוקת. 

אם תמיד נזכיר לעצמינו לא להניח הנחות, זה יכול לשנות סיפורים, לשנות חיים, ולשנות מציאות, וכך גם לסיים קונפליקטים קשים.

4. לעשות תמיד כמיטב יכולתינו – לפעול, פשוט לפעול. 

מיטב יכולתינו משתנה כל הזמן, בהתאם להתנסויות ולחוויות החיים. 

ההסכמה הזו עוסקת בנקיטת פעולה ובתרגול, ובעוד תרגול, עד שנהפוך ל"מאסטרים", ונשלוט במיומנות השינוי העצמי, הטרנספורמציה. 

כשאנחנו עושים כמיטב יכולתינו, אנחנו פועלים ומשנים את עצמינו ואת החלום של חיינו.

כך גם בתרגול של הגישור.

זו מיומנות.

נרכשת.

שככל שמתאמנים בה, ומתוך התנסות ועוד התנסות, שבה אנחנו לומדים, ועושים כמיטב יכולתינו, אנחנו משתפרים, ומתמקצעים. 

והעיקר, פועלים כדי לפתור מחלוקות.

עדיין, לאחר מאות הליכי גישור מאחוריי, אני מתחילה ללוות גישור חדש מהתחלה, כמיטב יכולתי.

וההסכמה החמישית – להטיל ספק, אך ללמוד להקשיב – להטיל ספק, בהנחות, בסיפורים. 

כשאנחנו מטילים ספק, אנחנו לא מאמינים לכל מסר שעובר דרכינו, אנחנו לא לוקחים שום דבר כמובן מאליו, ואנחנו מאמינים בעצמינו. 

וללמוד להקשיב, כדי להבין את הסיפור של האחר, והתקשורת שלנו איתו משתנה לאין ערוך. 

ואז, ייתכן שבמקום כל הבלבול בין בני האדם עלי אדמות, תגיע הבהירות.

כדי להקשיב באמת, אנחנו לא חייבים לגבש דעה ביחס לדבריו של אדם זה או אחר. אנחנו לא חייבים לבטא את דעתינו האישית. 

אנחנו לא חייבים להסכים עם דבריו של אף אדם, או לדחותם.

פשוט להקשיב. כדי להבין את נקודת מבטו של האחר. לא מדובר כאן במי שצודק ובמי שטועה. אנחנו מכבדים את דבריו של האחר, משום שאלו הם דבריו. 

הכבוד חשוב ביותר. כשאנחנו לומדים להקשיב, אנחנו מפגינים כבוד כלפי האחר. כשאנחנו לומדים להקשיב, אנחנו מבינים בדיוק מה האנשים סביבינו רוצים. לאחר שאנחנו מבינים מה הם רוצים – רק אנחנו מחליטים מה לעשות עם המידע הזה. אנחנו יכולים להגיב, או לא להגיב. אנחנו יכולים להסכים או לא להסכים בהתאם למה שאנחנו בוחרים. 

בגישור זה בדיוק כך. כמגשרים עלינו להקשיב, ועלינו לבקש מכל צד להקשיב לחברו, ומתוך ההקשבה מגיעה ההבנה. ומתוך ההבנה, אפשר לשקול מחדש, ולהחליט כיצד לפעול.

גם באמצעות ההקשבה, אפשר לשנות מציאות! זו החוויה שלי מחדר הגישור. יום יום.

ממליצה בחום על עיון בספרים הללו שעוררו אצלי מחשבה. 

המשך קיץ מקסים!

שלכם,

רונה גינת

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *