תהליך בניית הסכמות או בניית קונצנזוס (‏Consensus Building‏) הוא תהליך החולק את תפיסת ‏העולם של הגישור בו הצדדים מייצגים בדרך כלל קבוצת בעלי עניין או אינטרס והם אחראים גם כלפי ‏התהליך וגם כלפי שולחיהם (האנשים או הגופים שהם מייצגים). מדובר בהליך שבו מתקבלות ‏החלטות בדרך של הסכמה ולא בדרך של הצבעה. התהליך מונחה על ידי צד שלישי נייטרלי וחסר ‏פניות.

להליך זה קיימים מספר שלבים:

למידת הסכסוך וניתוחו, עיצוב התהליך הצפוי, הזמנת ‏המשתתפים והחלטה על נציגיהם, הגדרה משותפת של הנושאים שעליהם על הקבוצה לגבש הסכמות, ‏למידה משותפת, העלאת אופציות לפתרון, ניסוח הסכמות והחלטה משותפת על פתרון ויישום. תהליך ‏מסוג זה יכול להתאים פעמים רבות לידי ביטוי בתחומים של תכנון ובניה, מקרקעין, גישור סביבתי ‏בתחומים של קיימות, תמ"א 38, סכסוכים רבי-משתתפים בארגונים ובחברות גדולות.

מתי כדאי ‏לנסות הליך בניית הסכמות?

כאשר הסוגיות השנויות במחלוקת ניתנות למשא ומתן בין הצדדים, ‏נמצאות בעדיפות גבוהה ואינן ממוקדות בערכים כשלעצמם או בזכויות חוקתיות. הליך זה מתאים גם ‏כאשר קיים באופן יחסי איזון כוחות, כלומר אף לא אחד מן הצדדים יכול להשיג את מבוקשו בכוחות ‏עצמו. הליך כזה מאפשר מרחב תמרון רחב וסחר חליפין בין אינטרסים בין הקבוצות השונות.

מתי עוד ‏מומלץ לנסות את ההליך?

כאשר קיימת תמיכה של הממסד בתהליך, כאשר החוקים הקיימים ‏מאפשרים משא ומתן בסוגיות הנדונות וכאשר ישנם משאבים מספיקים למימון התהליך.


קיימות גם מגבלות להליך זה כגון: בשלות הסכסוך, נציגות לא מספקת או לא מוסמכת באופן מספק ‏על ידי שולחיה, מחויבות הצדדים לתהליך בניית ההסכמות והזדהות עמו, משאבי מימון, זמן וכח-‏אדם.‏